"הרגע הראשון שבתור אמא הבנתי שהבן שלי נתקע בדיבור, עושה פרצופים בשביל להצליח לדבר, חוזר על מילה כמה פעמים ופשוט שותק מרוב תסכול, זה היה הרגע בו חשבתי שחשך עולמי". (אמא של רועי).
5% מהילדים מגיל 2-6 שנים מפתחים גמגום! זה יכול לקרות בכל משפחה.
ניתן להתנחם כי ל-80% מהם זה חולף, אך לא תמיד זה חולף מייד, וגם איך נדע האם זה יחלוף בדיוק לילד הזה? או שמא הוא יהיה מה-20% מתוך הילדים עם גמגום שלהם הגמגום מתקבע…
בשלב שעדיין אין לכם אפשרות לדעת האם זה יחלוף, או שהילד מגמגם כבר למעלה מ (?) חודשים ואז כנראה והגמגום ישאר, לא ניתן לו להתמודד עם זה לבד, וגם אתם כהורים בטח רוצים להתייחס אל הפרעת השטף בצורה שנכון להתייחס אליה.
ולכן, קודם כל נשתמש בפתיחות – שיקוף תוך העלאת המודעות. לא ניצור עודף התייחסות אך נצטרך ליצור שיח פתוח לא שיפוטי עם קבלה.
פתיחות?!
לדבר על הגמגום בפתיחות – יש עוד ילדים עם גמגום. ברגע הזה גם הרגשות של ההורים נפתחים. בכל גיל בכל תרבות ובכל משפחה השיח יהיה שונה.
מהי פתיחות? הצורה בה מראים לילד כי אנחנו רואים את שעובר עליו.
כל ילד צריך סביבה תומכת, צריך מעטפת חברתית להתמודדויות השונות וסביב הילד קיימות דמויות שנותנות לו סמכות, גבולות, ייעוץ והכוונה. הבנה טובה יותר של נקודת מבטו של הילד השונה, יכולה להשפיע עמוקות על חוויית השונות שלו. תמיכה מתאימה של המשפחה תעזור לילד שמגמגם למצות את יכולותיו ולשגשג באזור הנוחות שלו- בבית.
בשלב בו הילד נראה שמבין מה עובר עליו, זה נראה שזה משפיע על התפקוד שלו עם החברים, עם הצוות החינוכי או בבית. יש חובה להראות לו שאנחנו איתו בחוויה שלו והוא לבד.
פתיחות של ההורה מול הילד היא לקרוא להפרעה בשמה – להשתמש במונח גמגום. אחת הדרכים היא להיות עם הילד ברגע הגמגום.
הפתיחות יכולה לנוע בין מבט מכיל בשעת התקיעה שלו בדיבור ובין שיח פתוח כמו 'ראיתי שנתקעת, אתה רוצה שאעזור לך ואשלים לך את המילה או שתרצה לומר אותה לבד?' ועוד משפטים או מעשים שאתם כהורים עם האינטואיציות המעולות שלכם יודעים שהן יכולות לתמוך היטב בילד.
יכול להיות שהילד לפעמים יגיב באגרסיביות מסוימת או בהתעלמות אך בסוף הילד יראה שלא קיימת הסתרה והנושא פתוח וזה יסייע לו ליצור פתיחות סביב הסיטואציות שקורות לו בעקבות הגמגום.
חשוב מאד לתת לילד את האפשרות והקבלה פשוט לדבר גם עם גמגום. נקודה.
קיימת גם אפשרות לפתיחות מול הסביבה- שיתוף של המשפחה , הצוות, החברים במסגרת, לפי אופי הילד ולפי רצונותיו. חשוב לשתף אותו כי פתיחות יכולה להציף יותר פגיעות אך מנגד יכולה לסייע לו להיות בפחות מאבק עקב הרצון להסתיר את הביטויים השונים של לקות השטף.
האם ההתייחסות תגרום לגמגום להישאר?
זאת שאלה נכונה שהורים רבים שואלים, אולי פתיחות תיצור קיבוע?
אז לא!! כמו שנעזור לילד בכל בעיה אחרת כך בדיוק נתייחס לגמגום. אם הגמגום לא יהווה אצלכם מוקד חרדה ותדעו אתם כהורים לתווך אותו נכון לילד, הגמגום אצלו ייתפס כאתגר שיש לו סביבה תומכת שתסייע לו להתמודד ביחד ולא לבד.
הילד שלי מגמגם. למי פונים ומתי?
אז אם אתם מודאגים או שניכר כי הילד שלכם מודאג מומלץ לפנות לטיפול. הטיפול יכול להשתנות עפ"י הצרכים שלכם כמשפחה, עפ"י הגיל של הילד ועפ"י חומרת הגמגום שלו.
הטיפול יכול לנוע החל מהדרכת הורים ללא התערבות טיפולית עם הילד ועד טיפול טכני לילד עצמו.
יש לפנות אך ורק לקלינאיות המתמחות בתחום הגמגום וכדאי לחפש קלינאית עם כלים רגשיים שתתן היבטים שהם קצת יותר מטכניים במהלך הטיפולים.
להאזנה לפודקאסט המלא על הדרכת להורים לילדים שיש להם גמגום ניתן להכנס לקישור הבא
