את צודקת יש קשר בין עוררות רגשית לעלייה בחומרת המאבק בדיבור. ההשפעה של גמגום ולחץ היא דו צידית. לחץ משפיע על הגמגום וגמגום מעורר בסיטואציות לעיתים פשוטות, לחץ משמעותי.

מדוע זה קורה?

כאשר ישנה עוררות רגשית גבוהה במוח שלנו תפקודים אחרים בגוף יפחיתו דיוק. כולנו בזמני לחץ שאינו מתון פועלים בצורה מדוייקת פחות. כך גם איזור הדיבור במוח מושפע מהעוררות הרגשית המתרחשת בחלקו השני של המוח, ובעקבות כך הוא נותן לגוף הוראות רבות שאינן יעילות לדיבור. הוראות אלו יוצרות מתח שרירי ועליה במאפייני המאבק בדיבור.

חשוב לציין כי בזמן עוררות רגשית שלילית בה מופיעים דפוסי חשיבה שליליים קימת גם עליה בחומרת המאבק הרגשי והמחשבתי בדיבור שמשפיע ומושפע מחומרת המאבק הפיזי.

לקות שטף הדיבור/הגמגום פוגמים מעצם טבעם ביכולת שלנו לתקשר בצורה תקינה עם האחרים. הגמגום לא רק מפריע לנו להצליח לדבר ולהעביר את המסר, הוא גם מעורר פעמים רבות תגובות שליליות מצד האחרים (חיקויים, מבטים, הערות…) המתפרשות על ידנו כדחייה חברתית.

מכיוון שחוויית דיבור זו חוזרת על עצמה שוב ושוב במהלך חיינו, היא משנה בהדרגתיות את תפיסת המציאות שלנו: העולם מתחיל להחוות על ידנו כמקום לא בטוח, האחרים נתפסים בעיננו כמי שבוחנים ושופטים אותנו רק על פי יכולת הדיבור, הגמגום נתפס כסוד שעלינו להסתיר, וכתוצאה מכך אנו הופכים להיות דרוכים ומתוחים רוב הזמן בכדי למנוע את הישנותה של חוויה זו בחיינו.

בשלב זה חוויית הדיבור הופכת לחוויה מסוכנת בה לא רואים אותי, לא שומעים אותי ואין לי מקום. מה שמשותף לכל בני האדם זה הרצון הבסיסי האנושי של להיות חלק. חלק מסביבה תומכת, חלק מקהילה וחלק ממשפחה. הנטייה של הגוף שלנו מתבססת על הבנה קדומה בה הישרדות אפשרית רק כחלק משבט. ובעצם כאן הקשר בין דיבור לחוויה שלילית.

בשביל לשנות את החוויה הזאת לטובה יותר יש להתייחס לדיבור כחוויה רגשית, מחשבתית וקוגניטיבית ולא רק טכנית.

בליווי רגשי  מקבלים קודם כל ידע על מושגים פסיכולוגיים שקשורים לחוויות שלהם באופן פסיכודידקטי. לאחר מכן מתחילים תהליך של קבלה, נערכת עבודה על ההבנה כי מגוון התגובות וההתנהגויות שהאדם המגמגם סיגל לעצמו הן לגיטימיות. הכי נורמלי שבעת שאדם מרגיש שאין לו מקום זה לנסות להיאבק, לברוח או לקפוא. מתוך המודעות הזו נוצר נירמול. ממשיכים אל הבנת התפיסות שמנהלות את ההתנהגות- מה הייתה המחשבה או התפיסה שהובילה את ההתנהגויות הנאבקות. ומתחילים לפתח מסוגלות להטמיע את הכלים הטכניים מתוך מקום של קבלה והבנה.

כל מקרה לגופו ויש לבוא לבחון דפוס דיבור של כל מטופל בצורה אבחנתית מעמיקה. אך, לפי התיאור נראה שיש לבנן גמגום סמוי. לאנשים עם גמגום סמוי, יש גמגום! יחד עם הגמגום יש להם את היכולת להסתיר ולהסוות אותו לפני שהוא מגיע לפני השטח על ידי החלפות של מילים קשות שבהן חושבים שיהיה גמגום למילים קלות יותר, לעיתים השמטה של הברות או מילים ובמקרים אחרים הימנעות מדיבור. לרוב, למאזינים לא יהיה מושג על הקושי בדיבור שבן השיח חווה. למעשה, אנשים אלו חווים חווית דיבור מעייפת ומתישה לטווח הארוך בגלל המאבק המתמיד והניסיון להימלט מהביטויים השונים של לקות השטף. הסיבה המרכזית לחוויית הדיבור השלילית היא מאבק פיזי- הצורך בהתגייסות של כל הגוף בכדי להיות מרוכז סביב מה שיוצא מהפה. הסיבה השנייה היא  מאבק רגשי שמלווה ברגשות ומחשבות התופסות את הדיבור כגורם מאיים. כתוצאה מכך, נוצר פער בין הכוונה הראשונית של התוכן לבין מה שנאמר בפועל כתוצאה מהחלפות והשמטות ולרוב יווצר תסכול, שעלול להוביל לרגשות של עצב, כעס, וחוסר אונים.

מה ההבדל בין גמגום סמוי לגמגום גלוי?

גם בגמגום סמוי וגם בגמגום גלוי יש את מאפייני הליבה של הגמגום הכוללות חזרות, חסימות, הארכות וכן את החשש הנלווה לדיבור- חרדה והימנעות. בשתי המצבים יופיע הניסיון להימנע מרגע הגמגום. אך, אצל אדם שמגמגם באופן סמוי, המאזין לרוב לא יבחין ברגע הגמגום כלל, בעוד שאצל אדם שמגמגם באופן גלוי הגמגום והמאבק המתלווה יהיו ניכרים לאוזן ובדרך כלל גם לעין.

גמגום סמוי צריך גם הוא טיפול מעמיק בפן הטכני ובפן הרגשי כדי שחוויית הדיבור של הדובר תהיה טובה ומשוחררת.

חשוב לשמוע את דפוס הדיבור שלך באופן אבחנתי מעמיק. אך נראה לפי התיאור שלך כי יש לך דיבור חטוף – cluttering. זוהי לקות דומה אך שונה שלעיתים רבות מצטרפת אל הגמגום והיא ממשפחת הפרעות בשטף הדיבור.

מה זה דיבור חטוף?

ההגדרה של הדיבור החטוף היא: קצב דיבור שנתפס ע"י המאזין כמהיר מידי או לא אחיד.

מקור הלקות יכול להיות מוסבר ע"י כך שמערכת הפקת הדיבור לא עומדת בקצב בו האדם מדבר.

חלק מהסימפטומים שמבדילים דיבור חטוף מגמגום הם:

חוסר שטף משמעותי שאינו אופייני לגמגום: תיקונים באמצע מילה, חזרות על מילים שלמות, שימוש בהרבה מילות פקק..

בליעת מילים: הברות או עיצורים מושמטים במילה.

הפסקות במיקומים לא מותאמים במילה.

ובעיקר: חוסר מודעות של הדובר ברוב הזמן לגבי רמת המובנות שלו.

חשוב מאד להגיע לאבחון מעמיק אצל אנשי מקצוע ידועים בתחום זה עקב צורך באבחנה בהירה וטובה האם מדובר בדיבור חטוף בלבד או בדיבור חטוף בשילוב גמגום ואז הטיפול הוא שונה.