הדיבור הינו הכלי התקשורתי האינטואיטיבי של האדם. על פי צורת הדיבור המושפעת מקצב הדיבור, הנגנה, חיתוך דיבור ואף איכות הקול, אנו עורכים שיפוט מהיר כלפי הדובר. כך למשל, אם קצב הדיבור של דובר ייתפס כאיטי מאד, אזי השיפוט הראשוני יכול להיות: מדובר באדם בעל חשיבה איטית. השיפוט לצורת הדיבור לרוב יהיה לפני השיפוט על התוכן שנאמר, זאת מכיוון שלצורת הדיבור חשיבות רבה באינטראקציות ראשוניות עם הסביבה. בהתייחסות לאדם עם גמגום שצורת דיבורו ייחודית ושונה, הוא עלול לחוש שנשפט עוד בטרם נתנה לו ההזדמנות לצקת את התוכן שרצה. חוויה זו, של שיפוט על אופן דיבורו, יוצרת השלכות שליליות.

השלכות שליליות אלו יכולות להתחיל מוקדם. קיימות עדויות כי ילדים מגמגמים בגיל הרך חווים בריונות, הקנטות, הדרה ותגובות שליליות מעמיתיהם. השלכות אלו מועצמות במהלך שנות הלימודים, בהן הילדים נעשים מעורבים יותר במצבים חברתיים ובסיטואציות תקשורתיות המערבות דיבור. כתוצאה מכך, ילדים ומתבגרים המגמגמים לעיתים קרובות חווים התעללות, בידוד חברתי ודחייה מצד עמיתים, והם לרוב פחות פופולאריים מבני גילם עם דיבור שוטף. בהשלכות השליליות הללו טמון פוטנציאל לבושה ומבוכה, הערכה עצמית נמוכה, רגרסיה וירידה בהישגים לימודיים. גורמים דומים לאלה שחווים אנשים עם גמגום נקשרים לחרדה חברתית.

הפרעת חרדה חברתית קשורה לרוב לפחד מהערכה שלילית, ציפיות לפגיעה חברתית, מחשבות שליליות, עיוותי חשיבה והתנהגות נמנעת ומתגוננת. לאחרונה, ישנן עדויות הולכות וגוברות לכך שתכונות אלו של הפרעת חרדה חברתית עשויות למלא תפקיד מרכזי בחוויית הגמגום. יתר-על-כן, הן עשויות אף לשמר את קיומה של החרדה החברתית. כך למשל, ידוע כי אנשים שמגמגמים נמנעים ממצבים מאיימים חברתית, זו במטרה להפחית את רמת החרדה והמבוכה, ולעתים קרובות הם דרוכים בציפייה לפגיעה חברתית. חשבו על ילד או ילדה שנמנעים מלהשיב לשאלה בכיתה ולהפגין ידע, על נער או נערה שחרדים להתחיל לרקום וליצור קשרים חברתיים, על בוגר/ת שבוחרים מקור תעסוקה שונה מזה שחלמו עליו, בכדי לא להיתקל במצבים תקשורתיים מאיימים ועל אלו שפוחדים מזוגיות ומעדיפים להישאר יחידים והעיקר שלא להתעמת עם הפחד.

לאור הנתונים הללו נולדה ההבנה כי ישנה החובה לשלב בטיפול בגמגום גם התייחסות למרכיב הרגשי, בנוסף לטכניקות של עיצוב שטף הדיבור. קיימות שיטות רבות לעבודה רגשית ושינוי תפישות, אחת מהשיטות המקובלות היא שיטת CBT (Cognitive Behavior Therapy). בשיטה זו, מנסים להתחקות אחר המחשבות המובילות לחרדה במצבי דיבור קשים, ויוצרים חשיפה הדרגתית למצבים אלו. בכך משיגים הפחתה משמעותית של החרדה ותפקוד יעיל יותר במצבים אלו. כמו בכל טיפול, אין 100% הצלחה, אך ניתן להשיג שיפור דרמטי באיכות חייו של האדם שמגמגם.

שיטה נוספת המקובלת בשילוב טיפול בגמגום הינה תהליך חקירת המחשבות באמצעות גישת IBSR, בגישה זו האדם עובר תהליך המוביל לשינוי מהותי בתפישת המציאות שלו. תהליך זה מאפשר לבחון עד כמה מחשבות שליליות עומדות במבחן המציאות של אנשים עם גמגום ומהי מידת השפעתן של מחשבות שליליות אלו על אופן התפקוד שלהם במהלך תקשורת חברתית. אופיו השיטתי של תהליך החקירה בגישת IBSR מאפשר לאדם עם גמגום להפחית בהדרגה את מידת האמונה שלו במחשבות אלו ולאמץ לעצמו את טכניקת הדיבור החדשה כדפוס הדיבור המועדף עליו ובכך לסלול לעצמו את הדרך לשינוי מהותי בחוויית הדיבור שלו

לגמגום שיטות טיפול רבות כמו אלו שהוזכרו להלן ועוד רבות, בעזרתן צורת הדיבור של האדם שמגמגם משתנה, בנוסף לתהליך הקוגניטיבי- רגשי אשר מתערב במחשבות הלא יעילות ומאפשר את החלפתן במחשבות תפקודיות יותר ומיטביות. הוא צובר יותר חוויות חיוביות באינטראקציות חברתיות, רמת החרדה החברתית פוחתת בהתאם וכך ישנה יותר השתתפות, יזימה והיענות.