בשנים האחרונות הפכה הקבלה העצמית לנושא מרכזי בקרב קהילת האנשים שמגמגמים. מגמה מבורכת זו הפכה את הקבלה העצמית מטרה בפני עצמה הן בעולם הטיפול בגמגום (גישות IBSR, CBT, מיינדפולנס) או בגישות לעיצוב שטף המשלבות ליווי רגשי אינטנסיבי והן בקמפיינים פרסומיים של ארגונים של אנשים שמגמגמים בארץ ובעולם.

השפעתה של הקבלה העצמית על איכות חייהם של אנשים שמגמגמים, הינה עצומה. הקבלה העצמית מאפשרת לאדם שמגמגם לזקוף את ראשו, להלך בחברה כשווה בין שווים ולהתגבר במקרים רבים על דפוס הימנעות ודפוס ההסתרה. למתן את השיח הפנימי האלים על ידי התגברות על דפוס הפרפקציוניזם וההלקאה העצמית ולהגשים רבות ממטרותיו.

יחד עם זאת, נושאת עמה הקבלה העצמית גם דילמה. אני קורא לה: "דילמת הקבלה העצמית של האדם שמגמגם". בכדי להבין דילמה זו, חשוב לבחון את אחד הדפוסים ההתנהגותיים הבולטים בקרב אנשים שמגמגמים: דפוס דיבור תוך כדי מאבק.

דפוס דיבור תוך כדי מאבק הינה טכניקת דיבור שהאדם שמגמגם סיגל ופיתח לעצמו במטרה לאפשר לו להעביר את המסר בכל מחיר, גם במחיר מאבק, תוך ניסיון לשלוט בדיבור, בכדי למנוע את הופעת הגמגום.

חשוב להדגיש, אנשים שמגמגמים אינם נולדים עם דפוס דיבור תוך כדי מאבק. דפוס התנהגות זה מתפתח באופן ספונטני ככלי להתמודדות עם הפרעת השטף ועם תגובות הסביבה לגמגום. כך, בעוד לקות שטף הדיבור מתאפיינת בחזרות, עצירות, הארכות לא רצוניות של צלילי הדיבור, מתאפיין דפוס דיבור תוך כדי מאבק במגוון התנהגויות שחלקן הינן רצוניות, אם כי לרוב אינן מודעות. התנהגויות אלו כוללות את הנטייה להתחיל לדבר במהירות, לשחרר את האוויר עוד לפני תחילת הדיבור, להאיץ את קצב הדיבור עד כמה שניתן, לנסות ולסיים את המשפט מבלי לעצור, להיאבק עם תקיעות או הברות עד לכדי יצירת בלוקים ארוכים, להוסיף מילות עזר, להחליף מילים "מסוכנות", לחזור מספר פעמים על המילה בתחילת המשפט, לשתף עוויתות פנים וגוף, לנתק קשר עין בזמן הדיבור ועוד.

מכיוון שרבות מהנטיות ההתנהגותיות הללו הינן רצוניות, דפוס דיבור תוך כדי מאבק מהווה תמונת מראה למחשבות/אמונות פנימיות המשמשות כהוראות הפעלה. לדוגמא: "אני צריך לדבר בקצב שהאחר מכתיב לי ומבלי לגמגם", "אני צריך להספיק להגיד את כל המשפט ומבלי לגמגם", "אסור לי לעצור בזמן שאני מדבר" או "אם אני ניתקע או מגמגם אני צריך להמשיך לדבר בכל מחיר".

בחינתן של מחשבות אלו חושפת שלוש עובדות לגבי דפוס דיבור תוך כדי מאבק:

- האדם שמיישם דפוס דיבור תוך כדי מאבק כופה על עצמו לדבר "כמו כולם" בכל הקשור לקצב, לתזמון ולשטף הדיבור, זאת בניגוד גמור ליכולת הדיבור האובייקטיבית שלו.

- האדם שמיישם דפוס דיבור תוך כדי מאבק משקף את התנגדותו הפנימית להפרעת השטף, עד כדי הכחשתם המוחלטת.

- אדם שמיישם דפוס דיבור תוך כדי מאבק נוטה לשלוט בדיבור בכדי למנוע את הופעת הגמגום וכופה על עצמו חוויית דיבור קשה, מאומצת נאבקת שרק גורמת להחרפת הגמגום.

דפוס דיבור תוך כדי מאבק הוא אחד מהרגלי ההתנהגות הבולטים בקרב אנשים שמגמגמים, שהופכים אותו עם חלוף השנים לטבע ראשון, מיישמים אותו בכל מצבי השיחה, מזוהים עמו לחלוטין ותופסים אותו בטעות כדפוס הדיבור הטבעי והאותנטי שלהם. על רקע עובדה זו עולה "דילמת הקבלה העצמית של האדם שמגמגם" והפרדוקס: האם כחלק מתהליך הקבלה העצמית של האדם שמגמגם, עליו לקבל גם את דפוס דיבור תוך כדי מאבק?  האם עליו לקבל דפוס דיבור הנשען על אי קבלת הפרעת השטף/הגמגום עד כדי הכחשתם המוחלטת? האם עליו לקבל דפוס דיבור הכופה עליו חוויית דיבור קשה, מגומגמת יותר, לעיתים חסרת נשימה עד כדי מחנק ועווית פנים וגוף?

תהליך הקבלה העצמית מזמין את האנשים שמגמגמים לקבל את מי שהם: אנשים ככול האנשים, שהם עולם ומלואו ושהינם גם בעלי הפרעה בשטף הדיבור. אך קבלת ההפרעה אמורה להשתקף גם באופן הפקת הדיבור, בלימוד וביישום דפוס דיבור חדש נטול מאבק, המעניק תחושה גופנית ורגשית נוחה. דפוס דיבור שזורם עם הגמגום ולא נאבק בו. זוהי משמעות הקבלה והביטוי הגבוה ביותר של החמלה והאהבה העצמית ללא תנאי של האדם שמגמגם כלפי עצמו.

.