בכתבה זו נציג מושג שרווח באוכלוסייה הכללית המופיע במידה מסויימת אצל כל אדם בכל גיל ושמו הימנעות!
מה זו הימנעות:
הימנעות היא מושג פסיכולוגי המתאר התנהגות שמתרחשת על מנת למנוע גירוי בלתי נעים.
הילדה שלך אמורה להיבחן הבוקר אבל היא מתלוננת על כאבי בטן ובחילות. בדמעות שליש מתחננת לפניך לא ללכת לבית הספר, רק היום… היא מעדיפה להימנע.
אתם אנשים שלא מחבבים חיות מחמד ובזמן הליכה סתמית ברחוב מתקרב אליכם כלב בדיוק מהזן הכי פחות חביב עליכם. מסתבר שתעברו לצד השני או תתרחקו מספר מטרים כדי להימנע מגירוי לא נעים.
הסיפורים היומיומיים הללו מספרים כולם על קיומה של חרדה שאיתה מתמודדים יותר ויותר אנשים בעולם, זאת על רקע אורח החיים רווי המתחים של המציאות בה אנו מתקיימים. החרדה פנים רבות לה. לעיתים נוח לי יותר לתאר את החרדה כמעין יישות, אשר בבעלותה נמצאת חנות תחפושות גדולה. בכל פעם היא יכולה להתחפש שונה, להחוות אחרת, להתחכם. אך בסופו של דבר מדובר באותו העניין. מדובר בחרדה. חרדה יכולה להתבטא בביטויים גופניים רבים כגון כאב ראש, סחרחורות, כאבי בטן, מועקה בחזה, מיחושים בגרון, נימול בידיים וברגליים ועוד. חרדה יכולה להתלות על מצב רוח כלשהו כמו דכאון או להתחפש דרך רגש של ריקנות. חרדה יכולה להיצמד או לייצר מחשבות שליליות בנוגע לעצמנו (אני לא טוב מספיק, אני לא יכול, זה לא מתאים לי..) ולעולם (הוא לא סובל אותי, מסוכן מדיי כאן).
חשוב מאד להכיר בקשר בין חרדה והימנעות. חרדה מעודדת הימנעות, כלומר, מכיוון שאנחנו חרדים מפני תחושות שליליות מסוימות (כישלון, ביקורת, כעס) אנחנו נמנעים לעשות את מה שעלול להוביל אותנו לתחושות אלו. אבל אם לסבך עוד קצת את הסיפור חשוב לומר כי אנו נמנעים גם מהחרדה עצמה, מן הרגשות והמחשבות הבלתי נעימים שהחרדה מייצרת. אנחנו נמנעים מדברים שאנו תופסים אותם כמעוררים חרדה- כך למשל אותה ילדה שחרדה מפני המבחן, היא מנסה לבטל את אירוע הדחק כדי להימנע מהכישלון במבחן, אבל היא עושה זאת גם כדי לא לחוש את אותה חרדה בלתי נסבלת שהיא מרגישה בבוקר. אם אמה או אביה יוותרו לה על המבחן ייפסק כאב הבטן והלחץ יעבור. אפשר לומר שדבר דומה קורה לאימה של הילדה, כאשר היא עצמה חשה חרדה למראה ביתה הסובלת. שתיהן תרגשנה הקלה אם תוותרנה על המבחן.
אז כיצד לשכנע אתכם שלא לשתף פעולה עם החרדה ולנסות להימנע מההימנעויות שלכם? ראשית, ברור כי ככל שתמנעו מדברים שעשויים לקדם, לגדל או להעשיר את חייכם, כך גדל הסיכון שתעצרו את ההתפתחות האישית והחברתיים שלכם. שנית, הימנעויות מובילות לתחושות של כישלון, לירידה בערך ובביטחון העצמי ולהיחלשות נפשית. שלישית, וזאת יש להבין, הימנעויות עוברות תהליך של הכללה. כלומר, כאשר טקטיקת ההימנעות מוכיחה את עצמה כמוצלחת במובן שלא מרגישים חרדה, כך גדל השימוש בהימנעויות והוא מתפרס על פני שטחים נרחבים בחיים ובאישיות, באופן שכזה התפקוד שלנו הולך ומצטמצם לאזורים בטוחים, הנעשים קטנים יותר ויותר, נקיים מחרדה. יכולת ההתמודדות שלנו עם חרדה פוחתת וגם המוטיבציה לעשות זאת.
לפני שנענה על השאלה אז איך אפשר להתמודד עם החרדה נצלול להימנעות שקשורה לגמגום. איזה סוג הימנעויות יש לאנשים שיש להם גמגום?
סוגי הימנעויות לדוגמא:
- הימנעות משימוש במילים מסוימות. הדובר מחליף מילים "קשות" למילים "קלות" יותר, בהן הסיכוי לגמגם הוא פחות.
- הימנעות מצלילים מסוימים. אנשים עם גמגום לומדים עם הזמן באילו הגאים הם מגמגמים יותר ולכן זה יוצר מצב של ביצה ותרנגולת, נוצרת הימנעות וחרדה מהגמגום בהגאים מסוימים שגורמים לגמגום רב יותר, במצבים בהם יש צורך להגיד אותם.
- הימנעות מאנשים מסוימים כמו דמויות סמכותיות, אנשים לא מוכרים, חברים חדשים ועוד..
- הימנעות ממצבי דיבור למשל: הימנעות מהקראת טקסטים, הימנעות מעריכת פרזנטציות, מדיבור בפני קהל ועוד..
איך מתפתחת התנהגות הימנעותית מבחינה תיאורטית?
- רצון לדבר ⇦ גמגום ⇦ מעין עונש (ע"י היחיד או הסביבה). כלומר: אדם אומר מילה, מגמגם בה וכתוצאה מכך יכול לחוות נעיצת עיניים, הערה כלשהי מהסביבה, חוסר מובנות מול בן השיח או רגש של אכזבה, תסכול או בושה שמהווים מעין עונש.
- בפעם הבאה שהוא צריך לומר את המילה הזו בה גמגם, נוצר סדר חדש:
מילה ⇦ תחושת חרדה ⇦ גמגום ⇦ עונש. כלומר: בפעם הבאה שהאדם יצטרך להגיד את אותה המילה, הוא יחוש חרדה מלחוות שוב את אותה חוויה שחווה בפעם הקודמת. - בפעם השלישית: מילה ⇦ חרדה ⇦ התנהגות הימנעותית ⇦ ירידה מיידית ברמת החרדה ⇦ חיזוק להימנעות מאמירת המילה.
# כך ההימנעות נלמדת על ידי התניה, ולמעשה נוצרת למידה מוחית בכדי להימנע מגירוי לא נעים.
אז מהן דרכי התמודדות עם הימנעות:
- זיהוי– זיהוי ההימנעויות ויצירת רשימה של ההימנעויות.
המטופל בוחר מצבים בהם קיימת הימנעות איתה הוא מתמודד.
- דירוג– דירוג הסיטואציות מהקל אל הכבד- מבחינה רגשית.
המטופל יצור רשימת תוכנית התערבות הכוללת התמודדות עם מצבי ההימנעות בצורה מדורגת.
- ניתוח– ניתוח המצבים שבהן יש הימנעות
על המטופל לערוך עם הקלינאית שיחות הבנה על מה מזין את ההימנעויות השונות.
- עבודה הדרגתית– חשיפה למוקד החרדה תוך עליה הדרגתית במורכבות המשימה.
המטופל יתבקש להישאר במצב מעורר חרדה נמוכה ולא לברוח מהסיטואציה, לא יתקבל חיזוק של הפחתת החרדה באופן מיידי אלא מיתון של תחושת החרדה תוך שימת לב שהמצב אינו גרוע כל כך. תחושות החרדה ילכו ויתמתנו עם הזמן, ובכך שוברים את מעגל החיזוקים של ההימנעות. החיזוק החדש יגרום להתניה מחדש.
מבחינה התנהגותית יש לעבוד על חשיפה, החשיפה צריכה להיות הדרגתית ומותאמת לאדם עצמו. לא נבחר אירוע מעורר חרדה ב- 100%. יש לזהות את יכולת המטופל להתמודד עם הסיטואציה בשלב הרגשי בו הוא נמצא, אך לוודא שהסיטואציה לא מאיימת עליו ברמה שלא יוכל להתמודד איתה.
ניקח בחשבון שיש מצבים שהחשיפות הללו לא יצליחו, אך נוכל לנתח זאת עם המטופל וללמוד מכך.
ד"ר אנאבלה שקד, פסיכותרפיסטית מתארת באחד מהפודקאסטים שלה כי ישנם רווחים משניים שמקשים על האדם לסיים עם ההימנעות, ושההשתתפות במשהו כוללת גם סיכון להיכשל, והצד שאולי ניכשל מסכן את תחושת הערך שלנו.
תינוקות נולדים עם אומץ ורצון להתנסות בדברים. עם ההתבגרות יש יותר צמצום של מרחבי הבחירה של האדם, וניכרות העדפות ברורות של תחומי השתתפות בחיים. אין אדם שלא נמנע ממשהו אך השאלה היא באיזו רמה ועד כמה ההימנעות הזו פוגעת לו בתפקוד ובחוויית החיים.
החיים של אנשים מצליחים הם מלאים בחוויות וגם בכישלונות.
משפט לסיכום: תשאלו את עצמכם: בעוד 10 שנים, עם מה נרגיש טוב יותר, עם זה שלא עשינו את מה שרצינו, או עם זה שניסינו ויזמנו? עלינו לפחד מההחמצה של הזדמנויות, חוויות, למידה, להיות נוכח ולהיות פתוח למה שקורה. כשאנחנו מפחדים מלהחמיץ, אז הפחד מכשלון מתגמד. אדם שבוחר כן ליזום או להשתתף, הוא מתנסה ומשתפר. באופן טבעי אחרי שיעשה משהו פעם אחת, הוא כנראה יעשה זאת טוב יותר בפעם הבאה.
הפתרון נמצא בהימנעות מהימנעות.
מקורות:
Avoidance Reduction Therapy for Stuttering (ARTS®): An Overview
Vivian Sisskin, University of Maryland, Maryland, USA; Sisskin Stuttering Center; Virginia, USA
Mark Baer, Sisskin Stuttering Center, Virginia, USA
כתיבה:
חגית אורנשטיין ורבקה אלימלך- קלינאיות תקשורת מקצועיות בטיפול בהפרעות שטף וגמגום.
